<h1>פירוש הר"א אב"ד בעל האשכול על כתובות</h1>
<h2>דף צט:</h2>
וששאלת, השומא אם טעו בה השמאין בין על בעל חוב בין על הלוקח היאך הדין בה. תשובה, השומא בנכסי יתומין שהוא ברשות ב"ד כבר אמרו [כתובות צ"ט ע"ב], שום הדיינין שפיחת שתות או הותיר שתות מכרן בטל. אבל שומא של בעלי חובות דינו כדין השליח שאמרו, ולא אמרן אלא דלא שוו שליח אבל שוו שליח אפילו פחות מכדי אונאה חוזר דאמר ליה לתקוני שדרתיך ולא לעותי. ומה שאמרו [ב"מ ל"ה ע"א] שומא הדרא לעולם אינו לענין טעות אלא מי שיש עליו חוב ולא קיבל עליו את הדין והורידו אותו בית דין בשומא אם יזדמן לו הממון אחר כך ורצה ליתן למלוה ממונו שיחזור לו את הקרקע ומחזירה לו כל זמן שהיא בידו. וזהו שומא הדרא לעולם, משום שנאמר ועשית הישר והטוב. גרסינן בפרקא קמא דבבא בתרא [ו' ע"ב], הנהו בי תרי דהוו דיירי חד עילאי וחד תתאי. איכא דמוקים לה בלוקחים, דחד לקח עלייה וחד לקח תחתית. ואיכא דמוקים לה בשוכרים, או ששכר התחתון מן העליון. ומסקנא, כי היכי דעיילי איסוריתא דמחוזא והדר. ואיכא דמקשי, כיון דתנן [ב"ב צ"ח ע"ב] רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו, משנה שלימה היא, ומאי טעמא לא מדמינן הא להא. ואיכא למימר דמקבל [לבנות] לחבירו בית חתנות לבנו שהאויר כולו עד לרקיע כולו שלו הוא יעשנו לו כראוי, אבל הכא שהתחתון משועבד לעליון, אין לו לתחתון אלא שיעור דירה כי היכי דעיילא איסוריתא דמחוזא והדר.
<h2>דף קד:</h2>
ונשאל הגאון ר' יצחק ז"ל. וזהו נוסח השאלה והתשובה, וששאלתם יורנו רבינו אם צריך עם האדרכתא הכרזה או לא. משום שראינו לרבינו חננאל ז"ל, שאמר סדר הדין כך הוא, מוציא מלוה שטרו בב"ד ומקיימו ומחייבין את הלוה לפרעו לא יפרע קורעין שטר החוב וכותבין למלוה אדרכתא על נכסי הלוה ומכריזין. ואחר ההכרזה עושין שומא מנכסי הלוה ומחליטין למלוה. לא מצא נכסים בני חורין ללוה, כותבין לו טירפא ויטרוף מלקוחות. אחרי שיטרוף קורעין הטירפא וכותבין לו אדרכתא על הנכסים הללו. ואחר כך קורעין האדרכתא וכותבין לו שומא על שדה זו ומחליטין אותה למלוה. ואמרה ההלכה [ב"מ ל"ה ע"ב], אימת אכיל פירי רבא אמר מכי שלמן יומי אכרזתא. וממקום זה יתברר שצריך הכרזה בהורדת ב"ד בעל חוב בין בנכסים בני חורין בין בנכסים משועבדים. יורנו רבינו אם דבר זה נכון, שצריך הכרזה וכמה זמנה. תשובה. האדרכתא היא כמו שפירש רבינו חננאל ז"ל, שאם היתה בנכסים בני חורין כותבין על מאן דלא צאית דינא אדרכתא, ולאחר האדרכתא מכריזין על אותו קרקע שנכתבה האדרכתא עליו ומורידין בה המלוה בכדי חובו. וזה מפורש בפרק הנושא את האשה [כתובות ק"ד ע"ב]. אבל האדרכתא שהיא בנכסים משועבדים כותבין תחלה טירפא, אחר שקורעין שטר החוב. שכותבין טירפא פלוני בא לפנינו והוציא שטר חוב על פלוני שחייב לו כך וכך ונתננו לו רשות שיחפש אחר לקוחות שלקחו אחר זמן ההלואה ויעמידם בדין. ואחר כך אם ימצא מה שיטרוף קורעין הטירפא וכותבין האדרכתא רשות שיקח הקרקע מן הלקוחות ומכריזין על הקרקע, כמו שעושין בנכסים בני חורין. ואם לא מצאו אדם שיתן בקרקע כשיעור החוב. ואחר כך שמין לבעל חוב במה שיש לו. ולאחר שומא קורעין האדרכתא ונותנין לו השומא. ובהן אמרו [ב"ב קס"ט ע"א] כל טירפא דלא כתיב ביה קרענא לשטראי לאו טירפא הוא וכל אדרכתא דלא כתיב בה קרענא לטירפא לאו אדרכתא הוא וכל שומא דלא כתיב בה קרענא לאדרכתא לאו שומא הוא. [עכ"ל התשובה]. ועדיין לא נתפרש לנו כמה הוא זמן ההכרזה שלבני חורין, דאנן לא תנן [ערכין כ"א ע"א] אלא שום היתומים ושום הקדש ששים יום. והרב ר' יהודה כתב ההכרזה דלאו דיתומים לפום מנהגא דלאתרא עבדינן, אבל לא שלשים יום כדין שום היתומים.
